לא יעוכב ביצוע ההחלטה להכריז על בטלות עסקת המכר לרכישת מרכול בת"א

1.       לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא ו' אלשיך), במסגרתה הוכרזה עסקת מכר לרכישת מרכול כבטלה.

2.       בלב המחלוקת עסקה למכירת מרכול הנמצא ברחוב אבן גבירול 76 בתל אביב. המרכול האמור נוהל מאז הקמתו על-ידי אדם בשם שרון חזן, במסגרת חברה הנקראת גבירול 76 (2002) בע"מ (להלן: גבירול 76). יצויין, כי כיום מתנהלים נגד גבירול 76 הליכי פירוק בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

          ביום 7.1.2004, כשבוע לאחר הקמתה של חברת ראש מרקט בע"מ, היא המבקשת 1, ובסמוך לקריסתה של גבירול 76, נכרתה עסקת המכר נשוא דיוננו, במסגרתה מכרה גבירול 76 את זכויותיה במרכול למבקשת 1 (להלן: עסקת המכר).

3.        המשיבים - מפרקה של גבירול 76 וכונס הנכסים הרשמי - פנו בבקשה לבית המשפט המחוזי כי יורה על ביטולה של עסקת המכר, זאת בשל מספר סיבות, ביניהן: מועד ביצוע העסקה - אשר נכרתה, כאמור, ערב קריסתה של גבירול 76 וזמן קצר טרם החלו הליכי חדלות הפירעון; מהות החברה הרוכשת - אשר הוקמה כשבוע לפני מכירת גבירול 76, על-ידי אחיו של בעליה, המבקש 2, החסר כל נסיון בניהול עסקים כגון דא; ואופן ביצוע עסקת המכירה - אשר נעשתה ללא פניה רצינית לגורמים אחרים אשר עשויים היו להתעניין ברכישת המרכול, תוך שהעברת הבעלות נעשתה בחופזה (בתוך יומיים, על פי ההסכם), ומבלי שהתמורה גילמה את שוויו הריאלי של הנכס הנמכר. אליבא דמשיבים, הנסיבות האמורות מעוררות חשד ממשי כי עסקת המכר בוצעה אך ורק לשם מילוט נכסי החברה.

           המבקשים, מנגד, העלו מספר טענות פרוצדוראליות, ביניהן, כי יש לסלק את בקשת המשיבים על הסף בשל שיהוי והיעדר תום לב, וכי אין הבקשה מתאימה להידון כבקשה למתן הוראות בשל מורכבותה העובדתית. לגופה של הבקשה, המבקשים טענו כי הם אינם הבעלים של המרכול, אלא רק מפעילים אותו בנכס השייך לצד ג', וכי עסקת המכר התמצתה בהעברת זכות ההשכרה וההפעלה של המרכול, זכות אשר תוקפה עומד לפוג בקרוב.

4.        בהחלטתו מיום 15.1.2008, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים והכריז על עסקת המכר כבטלה ומבוטלת, לאחר שמצא כי טענות המשיב 1 נתמכו כדבעי בחומר הראיות. בית המשפט ציין כי המבקשים לא צירפו ולו ראשית ראיה לביסוס טענותיהם, ודחה את טענתם בדבר שיהוי, לנוכח חובתו של המשיב 1 לערוך בדיקות לביסוס חשדותיו. בית המשפט ציין כי ביטול עסקת מכר אשר נכרתה עובר למועד הליכי חדלות פירעון אכן אינה פעולה הנעשית על נקלה, אולם הדגיש כי די היה בהצטברות נסיבות פחותה בהרבה על מנת להעלות חשד מבוסס לגבי טיב עסקת המכר, וכי אין ספק שהמשיב 1 עמד בנטל זה. עוד ציין בית המשפט כי ספק רב בעיניו אם קיים בסיס כלשהו לטענותיהם של המבקשים, אשר לא סתרו אף לא אחת מטענות המשיב 1 באשר לנסיבות המחשידות שאפפו את החתימה על הסכם המכירה.

           יצויין, כי על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ביום 28.2.2008, אשר נכון להיום עודו תלוי ועומד.

5.        בעקבות ההחלטה האמורה המורה על ביטול עסקת המכר, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אשר נדחתה. בית המשפט (כב' סגנית הנשיא ו' אלשיך) דחה את טענת המבקשים כי הדיון שנקבע לגופו של עניין, במסגרתו התקבלה ההחלטה בדבר ביטול עסקת המכר היה דיון "מקדמי" בלבד. בית המשפט אף הוסיף כי הטענות אשר הובאו בפניו אינן אלא נסיון ל"מקצה שיפורים", וחלק מניסיונם המתמשך של המבקשים להעלות טענות "טיפין טיפין". לסיכום, ציין בית המשפט כי מדובר בהחלטה מנומקת, עובדתית, אשר עיכובה יסב נזק כבד לקופת הפירוק ולנושים הממתינים מזה שנים לקבלת כספם, ודחה, כאמור, את הבקשה.

6.        ביום 17.6.2008, הגיש המשיב 1 בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הוראות, במסגרתה נתבקשה הסמכתו לתפוס חזקה במרכול ולאפשר לו לנהלו ולהפעילו לפי שיקול דעתו, וכן לאפשר לו להתקשר בהסכם למכירתו, אשר יובא לאישור בית המשפט.

           בעקבות בקשה זו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי, אשר מטרתה, כאמור, להשהות את ההכרזה על בטלות עסקת המכר עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה, באופן אשר ימנע, לעת עתה, בעד המשיב 1 לתפוס חזקה במרכול. יובהר, כי הבקשה לעיכוב ביצוע מופנית נגד החלטת השופטת אלשיך בעניין ההכרזה על בטלותה של עסקת המכר.

7.        לטענת המבקשים, התנאים הנדרשים לשם עיכוב ביצועו של פסק דין, קרי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, מתקיימים בעניינם. בהתייחסם למאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי משמעות ההחלטה על ביטול עסקת המכר הינה העמדת המרכול למכירה במסגרת הליכי הפירוק תוך חלוקת התמורה בין נושי החברה, כאשר, לדידם, אין בין הנושים לבינם ולא כלום. לחיזוק טענתם מסתמכים המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' פינצ'וק-אלט) בו נידונה תביעה כספית של אגודה שיתופית תנובה נגד המבקשים וגבירול 76, ואשר במסגרתו, בהתייחס לעסקת מכר המרכול, נקבע כי תנובה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של "תרגיל עוקץ" ועסקה למראית עין בלבד ביחס לעסקת המכר (ת.א 24508/04 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבירול 76 (2002) בע"מ (לא פורסם, 31.5.2007) (להלן: עניין תנובה).

           מוסיפים המבקשים וטוענים כי מכירת העסק תגרום להם פגיעה כלכלית אנושה ובלתי הפיכה, שכן כל הונו של המבקש 1 הושקע ברכישת העסק ובשיפוצו, וכי מתן אפשרות למשיב 1 למכור את המלאי העסקי לידי צד ג' תוביל בהכרח לשינויים בפעילותו ובקשריו המסחריים של העסק, ולפיכך החזרת המצב לקדמותו במידה ותתבטל החלטת בית משפט קמא תהא בלתי אפשרית. אליבא דמבקשים, עיכוב ביצוע פסק הדין לא יגרום כל נזק לקופת הפירוק, שכן הנזק מתמצה, לכל היותר, בדחיית מכירת המרכול ובדחיית חלוקת התמורה בין הנושים השונים. כן דוחים המבקשים את הטענה כי עיכוב נוסף עלול להביא להברחת נכסים מצידם. בנוסף, המבקשים מקדימים ודוחים טענה אפשרית של המשיב 1 לפיה אין לעכב את ביצועו של פסק הדין בשל הצורך לקדם ולזרז את הליכי הפירוק, מאחר ולטענתם, המשיב 1 עצמו השתהה רבות בהגשת בקשתו לביטול עסקת המכר.

           אשר לסיכויי הערעור, המבקשים סבורים כי סיכוייו להתקבל טובים מאוד. ראשית, המבקשים טוענים כי מדובר בהחלטה שגויה, הנובעת מהסתמכות על נתונים חלקיים בלבד, מבלי שניתנה למבקשים הזדמנות להציג את גרסתם העובדתית במלואה. לטענתם, עקב ייעוץ משפטי אשר ניתן להם, הם סברו כי בתגובתם לבקשה למתן הוראות שהוגשה מטעם המשיבים היה עליהם להציג את טיעוניהם המקדמיים בלבד, וכי ההחלטה אשר תינתן לעניין טענות אלה תהא מקדמית גרידא, כך שתינתן להם אפשרות נוספת להעלות טענות מפורטות במסגרת תגובה מאוחרת יותר, תוך הצגת מלוא ראיותיהם. לטענת המבקשים, התנהלותם המשפטית היא התנהלות משפטית ידועה, מוכרת ומקובלת. בנוסף, המבקשים שוללים את הטענה כי העובדות אשר לא הועלו על-ידם במסגרת תגובתם המקדמית לא היו בידיעתם בעת הגשתה.

           לבסוף טוענים המבקשים כי עסקת המכר היתה כשרה לחלוטין, וכי טעה בית משפט קמא משדחה את טענתם בדבר שיהוי מצידו של המשיב 1, אשר הגיש את בקשתו לביטול העסקה כשלוש שנים לאחר כריתתה. כן טוענים המבקשים כי את בקשת המשיב לביטול העסקה היה עליו להגיש במסגרת הליך של תובענה אזרחית רגילה, שכן אין היא נובעת מדיני חדלות פירעון, אלא נשענת על עילות מהדין הכללי (דיני החוזים וטענה בדבר הפרת חובת אמון של בעל שליטה בחברה), ולא במסגרת בקשה למתן הוראות. המבקשים טוענים כי לצורך דיון בטענותיו היה על המשיב 1 להוכיח תחילה כי בקשתו נסמכת על עילה הקשורה לדיני חדלות פירעון, וכי ניתן לברר את המחלוקת במסגרת הליך מצומצם של בקשה למתן הוראות. לטענת המבקשים שני תנאים אלה לא התקיימו.

8.        המשיבים, מנגד, מתנגדים לבקשת המבקשים לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתם, הבקשה הוגשה מסיבות טקטיות, בכדי "להרוויח זמן" וכדי לדחות את הקץ במטרה לסכל את הליך הפירוק, ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.      

           בהתייחסם לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי מדובר בערעור סרק. המשיבים מפנים לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לפיהן נסיבות עסקת המכר מחשידות ומעידות על פעולות אסורות שבוצעו על-ידי המבקשים במטרה להבריח כספים. לטענתם, אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות אלה.

           אשר לטענת המבקשים כי לא ניתנה להם ההזדמנות לטעון את טענותיהם במלואן, המשיבים גורסים כי תגובתם של המבקשים לבקשת המשיבים למתן הוראות היתה מפורטת, ומשיקוליהם שלהם נמנעו הם מלהציג את אותן "ראיות" להן הם טוענים. בנוסף, לטענת המשיבים נמנעו המבקשים מלחקור את רואה החשבון המומחה מטעמם, כמו גם את בעל השליטה של גבירול 76, ומשכך טענתם כי לא ניתנה להם הזדמנות להפריך את גרסת המשיב 1 בחקירה נגדית היא תמוהה.

           לגופם של דברים, המשיבים דוחים את הטענה לשיהוי מצד המשיב 1, כפי שקבע גם בית משפט קמא. כן דוחים הם את הטענה כי היה על הבקשה להתברר במסגרת תובענה אזרחית רגילה, ומפנים להוראות סעיף 310(ב) לפקודת החברות - לפיהן המפרק רשאי לבקש מבית המשפט הוראות ביחס לכל עניין שהתעורר אגב הפירוק - ולהלכה לפיה בקשות למתן הוראות יכולות להתייחס גם למחלוקות אשר אינן בהכרח ייחודיות להליכי חדלות פירעון.

           אשר למאזן הנוחות, המשיבים טוענים כי עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא יקים סכנה מוחשית לנסיון נוסף להברחת נכסים על-ידי המבקשים. אליבא דמשיבים, סכנה זו מוחשית במיוחד לנוכח טענת המבקשים כי מבנה המרכול אינו בבעלותם וכי העסק פועל מכח הסכם שכירות העתיד להסתיים בחודש אוגוסט 2009. לנוכח העובדה כי הסכם השכירות לו טוענים המבקשים נכרת במהלך הליכי הפירוק, המשיבים חוששים כי בתום תקופת השכירות הנוכחית, המשיב 1 ימצא עצמו מול חברה חדשה אשר "שכרה" את המושכר. עוד מציינים המשיבים כי כל פניותיהם למבקשים לקבל את כלל מסמכי השכירות של המרכול, כמו גם דו"חות כספיים ומסמכים אחרים, נתקלו בהתעלמות.